ל"ג בעומר הוא ממועדי השנה היהודיים אשר מקורו במנהג שהתפתח החל מהמאה ה-12. זהו היום השלושים ושלושה לספירת העומר שסופרים מפסח לשבועות, וחל בי"ח באייר. מנהג בולט בל"ג בעומר הוא הדלקת מדורות. במדינת ישראל, לא מתקיימים לימודים בל"ג בעומר, אך מרבית מקומות העבודה פועלים כסדרם.
[עריכה]
על המניעים לציון יום זה קיימות מסורות לא מבוססות, המייחסות אירועים שונים ליום זה:מקור היום
- נפסק מותם במגפה של תלמידי רבי עקיבא.
- נפטר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), ובשעת פטירתו נתגלו לו סודות תורה נשגבים.
- חל מפנה לטובת צבאו של בר כוכבא במרד מול הרומאים והושאו משואות לבשר את הניצחון[1].
[עריכה]מות תלמידי רבי עקיבא
| – מסכת יבמות סב ע"ב | ||
במדרש יש תוספת לסיפור: "אמר להם: בניי! הראשונים לא מתו אלא (מפני) שהייתה עינם צרה אלו לאלו. תנו דעתכם שלא תעשו כמעשיהם! עמדו ומלאו את כל ארץ ישראל תורה!" (בראשית רבה סא) על אף שאין זה מוזכר בפירוש בתלמוד, ישנה סברה, המתבססת בין היתר על איגרת רב שרירא גאון[2], לפיה תלמידי רבי עקיבא (שתמך בבר כוכבא[3]) היו למעשה חיילים בצבא המורדים של בר כוכבא שנהרגו בקרב,[4] וכי הדבר לא הוזכר בתלמוד מטעמי צנזורה עצמית כדי שלא לעורר את זעם הגויים.[5] כך או כך, לא נאמר בתלמוד בפירוש שמות התלמידים פסק ביום ל"ג בעומר.
בתקופת הגאונים, כאשר כבר נהגו את מנהגי האבלות בספירת העומר, אין כל אזכור של היום כיום שמחה, ובכמה מקומות הוא מוזכר דווקא כיום אבל וצום לציון מותו של יהושע בן נון ורעש אדמה כלשהו. רבי אלעזר הקליר אף חיבר קינה על יום זה. המקור הראשון אשר מציין כי מנהגי האבילות פוסקים ביום ל"ג בעומר הוא ר' אברהם בן נתן הירחי, במאה ה-12 המביא בשם ר' זרחיה הלוי כי בספר ישן הבא מספרד כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס העצרת", ומשמעות פרוס היא חמישה עשר ימים, וזהו ל"ג לעומר[6]. רבי מנחם המאירי תולה מסורת זו כבר בגאונים[7]. עם זאת עדיין לא היה ידוע על מנהגי שמחה ביום זה. המהרי"ל, המכונה "אבי מנהג אשכנז" ואשר חי בסוף תקופת הראשונים, כבר מזכיר במאה ה-15 כי "עושים שמחה ביום ל"ג בעומר" כיוון שמות התלמידים הופסק לאחר ל"ב יום וכי "עושים למחרתם שמחה לזכר".
פטירת רבי שמעון בר יוחאי
שמחת הילולה נקשרה ליום זה, בשל המסורת כי זהו יום פטירתו של רשב"י, וכן בשל המסורת כי קודם פטירתו גילה לתלמידיו סודות מתורת הקבלה. תאריך פטירתו של רשב"י לא מוזכר אמנם בספר הזוהר, אך קיימות עדויות קדומות על חגיגות הילולה בל"ג בעומר על קברו שבמירון מהמאה ה-16. תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל, כתב לראשונה על כך שי"ח באייר הוא "יום שמחתו של רשב"י".[8] קיימות עדויות מאמצע המאה ה-18 על עלייה של תושבים רבים בארץ ישראל לקברו של רבי שמעון במירון בל"ג בעומר, ובתקופה זו נפוץ המנהג גם בקרב עדות המזרח ובקרב החסידים.
מקור נוסף, שנוטים לראות בו באופן שגוי כמקור קדום יותר לקיומה של הילולה בקבר רשב"י, הוא מכתב מהמאה ה-15ששלח רבי עובדיה מברטנורה ובו הוא מספר לכאורה על ההילולה, אך למעשה מדובר בשיבוש שהוכנס במכתב בסוף המאה ה-19. במכתב כלל לא הוזכר התאריך ל"ג בעומר וקברו של רשב"י, אלא קברו של שמואל הנביא[9].
לאחר שהחל היום להתפשט בעם, התנגדו רבים מחכמי ישראל להפיכת ל"ג בעומר ליום טוב, והחת"ם סופר[10] כותב: "אין לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ובפוסקים בשום מקום... לעשותו יום שמחה והדלקה... לא ידעתי אם רשאים לעשות כן." לדעת החת"ם סופר אין לעלות כלל למירון בל"ג בעומר, משום שלא ייתכן עוד מקום שיעשו אליועלייה לרגל חוץ מירושלים. גם המנהג לשרוף בגדים היה שנוי במחלוקת, משום איסור "בל תשחית"[11]. למרות האמור, כיום נחגג ל"ג בעומר בקרב העם היהודי לחוגיו השונים, ללא הסתייגויות הלכתיות משמעותיות.
מרד בר כוכבא
| ערך מורחב – מרד בר כוכבא |
בתחילת המאה ה-20 הדגישה התנועה הציונית את החיבור ההיסטורי בין ל"ג בעומר ובין מרד בר כוכבא והמאבק לחירות לאומית. המנהג של הדלקת מדורות בל"ג בעומר מתפרש לרוב בישראל כזכר למורדים שהדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. גם המנהג להכין חצים וקשתות ולהתאמן בהם בסביבות המדורה מקושר למרד בר כוכבא, שהתקיים בתקופה בה חץ וקשת היה כלי הנשק העיקרי בקרב.
מנהגי היום
נוהגים להדליק ביום זה מדורות גדולות וכן נוהגים לעשות שמחות נישואים. היו שהזכירו קשר בין מנהגי החג למנהגים של חג פגאני אירופי קדום - ליל ולפורגה - שחל באותה עונה של השנה ושמנהגיו כוללים הדלקת מדורות ושריפת דחלילים[13].
מדורות
בקרב ילדים, נוער ואף מבוגרים, נהוג לערוך מדורות גדולות, בהן מקובל להכין תפוחי אדמה אפויים (על ידי הטמנתם בגחלים של המדורה, לעתים לאחר עטיפתם בנייר אלומיניום), אשר יש המכנים אותם קרטושקס, וכן לערוך פיקניקים או "על האש". סביב חלק מהמדורות נערכות גם פעילויות חברתיות כגון משחקי חברה,שירה בציבור, סיפורי צ'יזבטים ושיחות חברים. לעתים נמשכות המדורות עד שעות הבוקר המוקדמות (בעיקר אצל בני נוער וצעירים).
בעבר, נהגו בישראל להוסיף למדורה דחליל, בדמות צורר אנטישמי, כגון היטלר, אייכמן, נאצר וכדומה. למנהג זה מקורות פגאניים והוא קיים במגוון תרבויות[14][15]. בעשורים האחרונים, קיום מנהג זה פחת.
חניכי תנועת "בני עקיבא" מתאספים בל"ג בעומר למדורות מרכזיות, וחוגגים את החג גם כיום הולדתה של התנועה, מכיוון שבל"ג בעומר, בשנת ה'תרפ"ט, 1929, הוכפל מספר החברים בקבוצה והיא הפכה באופן רשמי לתנועת נוער, שממשיכה לפעול עד היום הזה.
חץ וקשת ומחנאות
נוהגים לירות בחץ וקשת, ויש המוצאים בכך חיזוק לסברה שיום זה קשור למאורעות בתולדות מלחמות עם ישראל. הגרסה הקבלית מייחסת את הירי בחץ וקשת למסורת שבחייו של רשב"י לא הייתה קשת בענן, שהיא סימן קללה.
מנהג נוסף הוא לערוך ביום זה ימי ספורט וטיולים[16]. ל"ג בעומר נחשב ליום שמחה לתנועות נוער.
סיום האבלות
רבים מהנוהגים מנהגי אבלות בימי ספירת העומר מפסיקים את אבלותם בל"ג בעומר או מיד עם צאתו, בהתאם למסורת לפיה תלמידי רבי עקיבא פסקו למות ביום זה. גם בקרב אלה שממשיכים לנהוג מנהגי אבלות עד חג השבועות, מקובל להסתפר ולהתגלח בל"ג בעומר.
אין אומרים תחנון בל"ג בעומר, אולם אין תוספת מיוחדת לתפילת היום. בבתי כנסת רבים נוהגים לשיר בל"ג בעומר פיוטים כגון "בר יוחאי נמשחת אשריך", "ואמרתם כה לחי". בחלקם שרים פיוטים אלו גם בשבת שלפני ל"ג בעומר. יש נוהגים ללמוד בל"ג בעומר בספר הזוהר, המיוחס לרבי שמעון בר יוחאי.
תהלוכות ל"ג בעומר
מאז שנת תש"מ (1984) מתקיימות ביום ל"ג בעומר במקומות רבים ברחבי הארץ והעולם תהלוכות ילדים, המאורגנות על ידי תנועת חב"ד. התהלוכות – המיועדות לילדים מכל המגזרים ביהדות – צועדות בסימן אהבת ישראל וקירוב לבבות, תחת הסיסמה: "יחד כל ילדי ישראל", וזאת מכיוון שעל פי המסורת ביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא למות על שלא נהגו כבוד זה בזה[17][18][19].
הילולת יוצאי לוב
בל"ג בעומר מתקיימת הילולה דתית של יוצאי לוב בבית הכנסת בושאייף שבמושב זיתן. בבית הכנסת בושאייף יש במה עם תזמורת נגני העדה הלובית אליה מגיעים ח"כים, שרים, רבנים ואישי ציבור, דוכני מזון של העדה הלובית, חדר הדלקת נרות ושמן. מנהג ההילולה התחיל כבר בבית הכנסת בושאייף בזליתן שבלוב ומתקיימות עד היום בבניין שהוקם בישראל עם קום המדינה.
ל"ג בעומר במירון
העלייה לקבר רבי שמעון
| ערך מורחב – קבר רבי שמעון בר יוחאי |
בל"ג בעומר נוהרים מאות אלפים למקום ציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי למרגלות הר מירון, לחוג שם את החג.
מי שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון לא ראה שמחה מימיו, שישראל עולים לשם המוניות של חגיגה בשירים ובכל כלי שיר ובאים מכל המקומות מערי אלוקינו ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים... ומתפללים ואומרים מזמורים.
| ||
| – ש"י עגנון | ||
פתיחת אירועי ל"ג בעומר במירון
משנת 1833 ואילך, חגיגות ל"ג בעומר המסורתיות במירון נפתחות רשמית בטקס החגיגי של תהלוכת ספר התורה העתיק של משפחת עבו מביתם ההיסטורי בצפת אל קבר הרשב"י במירון. שורשיה של מסורת עתיקת יומין זו נעוצה באבי השושלת בארץ, הרב שמואל עבו[20], שעלה ארצה עם הוריו ומשפחתו מאלג'יר בשנת תקע"ז (1817) והשתקע בצפת. הוא שימש בעת ובעונה אחת רב ראשי וקונסול צרפת בגליל, ועד מהרה הפך למנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית בכל האזור. שנים ספורות לאחר עלייתו, במחצית הראשונה של המאה ה-19, רכש הרב שמואל בכסף מלא את חלקת הקבר של הרשב"י במירון, שהייתה מוזנחת ושימשה מרעה ומרבץ לעדרי צאן של הכפריים הערבים. הוא גידר את חלקת הקבר והקים שם את מבנה בית הכנסת ההיסטורי הקיים עד עצם היום הזה. הוא גם שיקם את בית הכנסת של האר"י ברובע העתיק של צפת ולאחר הרעש הגדול שפקד את צפת התמסר לבנות את הריסות הרובע היהודי.
לאות הוקרה על פעליו העניקה לו הקהילה ספר תורה על שמו, ובערב ל"ג בעומר תקצ"ג (שנת 1833) הובל ספר תורה זה לראשונה בשירה ובריקודים מבית עבו לבית הכנסת של הרשב"י במירון, וחגיגות ל"ג בעומר המסורתיות נפתחו ברוב עם. הייתה זו תחילתה של מסורת מיוחדת[21], שהפכה במרוצת הזמן לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הדתי-עממי של צפת והגליל כולו. שנים אחדות לאחר מכן, הוחלף ספר התורה הראשון, שנידבו יהודי צפת, בספר תורה עטור כסף וזהב, שתרם בנו של הרב שמואל עבו, הרב יצחק מרדכי, וספר תורה זה נישא עד היום בתהלוכה החגיגית היוצאת בערב ל"ג בעומר מבית עבו למירון.
ההדלקה המרכזית בקבר רבי שמעון
לפני כמאתיים שנה קנה רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מרוז'ין, מזקני צפת, את הזכות להדליק את ה"הדלקה" הגדולה על גג ציון קברו של רשב"י בל"ג בעומר. הוא עצמו לא זכה להגיע ארצה, אך צאצאיו, אדמו"רי בויאן, הגיעו למירון וזכו לקיים את שירשו מאבותיהם. כיום, מדי שנה בשנה, מדליק את ה"הדלקה" האדמו"ר מבויאן, רבי נחום דוב ברייאר, נכד-נכדו של האדמו"ר מרוז'ין, שמתגורר עם עדת חסידיו בירושלים.
נהוג לאחר ההדלקה על גג ציון קברו של רשב"י לקיים הדלקה שנייה אחר חצות הליל ליד קבר רבי יוחנן הסנדלר האירוע הזה שקט יותר ואין רוקדים בו, החוגגים יושבים למרגלות הקבר שרים עם הכליזמרים ומאזינים לנגינתם[22].
"חלאקה"
| ערך מורחב – חלאקה |
בבוקר שלאחר ה"הדלקה" בחצר שליד מקום ציון קברו של רשב"י, נוהגים לערוך את טקס החלאקה, בו נוהגים לספר לראשונה, בטקס חגיגי, את שערותראשם של הילדים שהגיעו לגיל שלוש, את הטקס מלווה בדרך כלל נגינה של כליזמרים.
תופעות לוואי
היקף המדורות הגדול בל"ג בעומר מביא עימו מספר תופעות לוואי:
- זיהום אוויר - המדורות מביאות לעלייה ניכרת בריכוזי החלקיקים הנשימים באוויר ובעקבות זאת, לעליה בשכיחות הפנייה לחדרי מיון עקב בעיות בדרכי הנשימה[23]. נוסף על כך נוצרת גם פגיעה בסביבה כתוצאה מהכמויות הגדולות של הפחמן הדו-חמצני.
- נרשמים מקרים רבים של כוויות כתוצאה מהפעילות עם האש.
- תופעות שליליות של גניבת קרשים, המהווים חומרי גלם למדורות, וכן של עגלות ממרכולים, להובלתם.
דחיית אירועי ל"ג בעומר ממוצאי שבת
בשנת ה'תשע"א-2011, שבה חל ל"ג בעומר במוצאי שבת, עלתה קריאה ברבנות הראשית לישראל, לדחות את אירועי ל"ג בעומר בשנה זו ביום - ממוצאי שבת ליום ראשון בערב, על מנת למנוע חילול שבת בהדלקת מדורות ובהיערכות של משטרת ישראל באזור מירון עוד בתוך השבת. גם הרב עובדיה יוסף יצא בקריאה דומה. הרבנות הראשית לישראל פנתה למשרד החינוך על-מנת לקבוע יום חופשה ביום שני, י"ט באייר, ל"ד בעומר, אך זה טען כי הזמן שנותר להתארגנות בעניין מועט מדי, ולכן באותה השנה לא צלחה קריאת הרבנות הראשית לקיים את אירועי הדלקת המדורות ביום ראשון בערב.
בשנת ה'תשע"ב-2012, לקראת יום ירושלים שחל באותה השנה במוצאי שבת, קבעה הרבנות הראשית לישראל שבשנים שבהן יום ירושלים יחול במוצאי שבת יידחו אירועיו (חוץ מתפילת ההודיה) ליום ראשון בערב, על-מנת למנוע חילול שבת. באותה החלטה קבעה הרבנות הראשית שבשנים שבהן ל"ג בעומר יחול במוצאי שבת, יידחו אירועי הדלקות המדורות וההילולה שבמירון ליום ראשון בערב, י"ט באייר, ל"ד בעומר - מאותה הסיבה. לא ידוע האם הציבור החרדי ינהג בהתאם להחלטת הרבנות הראשית לישראל.
לקראת ל"ג בעומר ה'תשע"ג-2013 שיחול במוצאי שבת, פנתה הרבנות הראשית לישראל למשרד החינוך לאפשר יום חופשה ביום שני, י"ט באייר, וזה נאות לבקשה. משרד החינוך קבע כי בשנים כגון זו, לא יתקיימו לימודים בבתי הספר הן ביום ראשון, ל"ג בעומר, והן ביום שני, ל"ד בעומר.
ישנם המתנגדים להחלטה, באומרם שלל"ג בעומר יש נפקא-מינות הלכתיות, כגון הפסקת מנהגי האבלות של ספירת העומר, ואם דוחים את אירועי היום ייווצר בלבול. בנוסף, ישנה טענה שעלתה האומרת כי הזזת חג ומועד לתאריך אחר היא שלב ראשון לפני ביטולו, ושאין לשנות את מועדם של מועדים רק מפני אנשים שאינם שומרים שבת. טענה זו עולה[דרוש מקור] גם בנוגע ליום ירושלים, וגם ליום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאותאשר מוקדמים או נדחים לעתים תכופות על-פי חוק כדי למנוע חילול שבת.
אירועים שהתרחשו בל"ג בעומר
בי"ח באייר, תאריך ל"ג בעומר, אירעו מספר אירועים חשובים:
- ביום זה, בשנת 363, החלו יהודי ירושלים לבנות את יסודות בית המקדש השלישי (ביודעם כי בחודש זה החלה בניית שני בתי המקדש הקודמים), באישורו של הקיסר הרומי יוליאנוס הכופר. בערבו של היום סוכלה כוונתם בשל רעש אדמה חזק מאוד ונודע כי הקיסר נרצח ואישורו בוטל.
- כאמור לעיל, בכמה מקומות מתקופת הגאונים מוזכר ל"ג בעומר כיום צום לציון מותו של יהושע בן נון ורעש אדמה כלשהו.
- בל"ג בעומר בשנת ה'תרפ"ט הוקמה תנועת הנוער "בני עקיבא".
- הפלמ"ח הוקם בל"ג בעומר בשנת תש"א - ה-15 במאי 1941.
- הגדנ"ע הוקם גם הוא בל"ג בעומר. ניתן לראות בסמלו חץ וקשת - שהם מסמלי המועד. בל"ג בעומר צוין בעבר יום הגדנ"ע.
- בתחילת המאה ה-21 קבע צה"ל את ל"ג בעומר כיום ההוקרה לחיילי המילואים שלו. במסגרת זאת מתקיים בסמוך לל"ג בעומר טקס מצטיינים ממערך המילואים במעמד הרמטכ"ל ופורום המטה הכללי, ערב הוקרה למפקדים במערך המילואים, חלוקת "מגן המילואים" במעמד שר הביטחון והרמטכ"ל למעסיקים המצטיינים ביחסם לחיילי מילואים וטקס יחידות מצטיינות במילואים, במעמד נשיא המדינה[26]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה